<h1>הלכות ראו לרבינו יהודאי גאון — הלכ' יולדת ונידה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
והמפלת ליום ארבעים אינה חוששת לוולד ליום ארבעים ואחת חוששת לולד ותשב לזכר ולנקבה.
<h2>דף כב.</h2>
אשה כי תזריע וילדה זכר ואשה שילדה זכר ונקבה יושבת ארבעה עשר ימי טומאה של נקבה וימי טהרה של נקבה ששים ושש. ואשה שילדה אחד ולאחר כמה ימים ילדה אחר יושבת ימי טומאה וימי טהרה לשני. ואשה שהפילה שיליה בעולם אע"פ שאין בו וולד נאמר אין אפשר לשיליה בלא וולד וזה נימוח ויושבת ימי טומאה של נקבה וימי טהרה של זכר. כדתנינן [נדה כ"ד ע"ב] המפלת סנדל או שיליה תשב לזכר ולנקבה. ובמקום שילדה ולא השליכה שיליה ולאחר כמה ימים הפילה שיליה לא נאמר שיליה של אותה וולד נימוח וזו שיליה וולד אחר בה ונימוח ותשב ימי טומאה מתחלה אלא נומר שיליה זו של אותו וולד ראשון הוא ונשתהא אחריו דאמר מר מעשה ותלו את הולד עשרים ושלשה יום והוא שתולים [ב]בן קימה שהוא חי שנומר קרע שיליה ויצא אבל בנפל אין תולין אם ישנה ששיליה זו של אותו נפל היתה עמה הייתה באה אלא שיליה של אותו נפל נימוח ושיליה זו נפל אחר היה בה ונמוח וצריכה לישב ימי טומאה.
